ביום השלושים יום חמישי, 20
באוגוסט 2009
רפי,
הראש מבין,
הלב ממאן. נקטפת כך באמצע.
עוד נכונו לך מטלות,
עוד נותרו לך אתגרים,
הלכת מאיתנו מבלי שנבין,
השארת אחריך שובל של ספקות
תהיות ושאלות לא פתורות
הראש חושב להתפוצץ,
המחשבות מטרידות , מציקות , מתרוצצות מצד לצד
ונתקלות בקירות אטומים,
שום דבר אינו מתחבר, שוקת שבורה !
מספר האמים רק הולך וגדל
אם היה נוהג כך ? ואם אחרת ? ואם ? ואם ? ואם?
ואין את מי לשאול ואת
הגלגל אין להשיב.
הזמן - המרפא פצעים עמד
מלכת, הפצע עמוק ומסרב להגליד.
רפי ,
הזכרונות איתך מביאים
אותי למחוזות ילדותנו
באמצא המאה הקודמת אל שנות החמישים
והשישים
אל נהריה הקטנה והקסומה, בה
לייקים הייתה עוד מילה
מרחוב מרגוע בצפון ובואך
לקפלן בדרום.
זה היה כל עולמנו.
לגעתון הזורם אל הים הפתוח
- ומציף את העיר בימי סער ורוח.
למגדל המים העומד גאה זקוף
- שניצב מול ביתך ומסתיר את הנוף.
למזח הישן המעלה אזוב וטחב
- ליופי השקיעה ולמעוף השחף.
לבית ספר
"ויצמן" ולרבקה המורה שעוד בחייה הפכה לאגדה.
לציור ומלאכה אצל חמי ה"עָצְבָּן", לשעורי החקלאות אצל קלופשטוק הקטן.
לאסתי המנצחת בזמרה
וחלילית, ליפה הדוחסת למוחנו קצת אנגלית.
לתזמורת הצועדת ומיישרת כתף
- אתה כמדומני היית המתופף.
למסיבות הכיתה ובן לוקח בת
- לסרטי הקולנוע של מוצאי שבת.
לגולות ומטקות לרכיבה על
אופניים - לקפיצות בחבל ומשחקי המחניים.
ל"אמת או חובה",
לקלאס ומחבואים, לתופסת עמודו ולחמש אבנים.
לתנועת הצופים ולשבט
"חירם" לשייט וקייט בנווה ים.
לשבת בפנגווין בבית הקפה ל"זליג" לקפוץ ולזלול מאפה.
ל"בליצבלאו"
תספורת של קיץ וחורף כשיוצאים מתגרדים הן בגב הן בעורף.
קסטה וגלידה וקרטיב לימון - גזוז ומיץ פטל בקיוסק של ציון.
ל- "אמפי" הפתוח ול"הוד" הסגור שהביאו למושבה קורטוב של קולטור.
ל"הויסה"
ו-"דיו" לבלונדל מהסוסים, למרכבות האוהבים וצחנת הגללים.
למים הקפואים בבריכת
השחייה ול"בובי" המציל הרועם בסוכה.
לבית הסירות בצריף הלבן,
לרודי החירש ולסירות "לוויתן".
לאקורדיוניסט מנחם בריקודי
העם, לסברס על הקרח וגם לתירס חם.
לקול דודי ושיבולת בשדה, להורה היאחזות ומה גדול היום הזה.
לסלינו על כתפינו, לחג
האורים, לנטיעות ט"ו בשבט למסיבות הפורים.
למדורות ל"ג בעומר ולחג החרות, לימי זכרון וליום העצמאות.
לאוויר הצלול הנשטף בגשם, לריח אדמה וניחוח הדשא.
לחצב, חבצלת ופריחת
שקדיות, לאודם כלניות ולסגול הרקפות.
לבנות החן עם הקוקו והצמות ולאותם ימי ילדות שלא ישובו עוד.
ולאלפי התמונות הגנוזות
במגירות המוח - המחכות ליום פקודה לחשיפה ולפיתוח.
אשת חייל מי ימצא ?
אשריך רפי שזכית
לחיות לצידה של יעל, רעיה אם ואישה ברוכת כישרונות
אשת יצירה, מוסיקה וכתיבה.
בשלנית ומארחת נפלאה ויותר מכל אם לדוגמה.
לא ברוח, לא בסערה, לא
ברעש ולא בהמולה.
בשקט, בשלווה,
בחוש ההומור הדק ובהתמדה.
בשקדנות בצחוק
בחריצות ובהלצה.
ולך יעל ,
אין בפי מילות נחמה שיכסו
על הצער והיגון שכולנו חשים מאז האסון .
איחולי מסתכמים בכך
שתמשיכי להיות מי ומה שאת .
מחברך , משה שינרמן
