רְגָעִים אַחֲרוֹנִים

ביום השנה יולי 2010 

בלהט הקיץ,  בשלהי   חודש יולי

רגליך כושלות,  גופך כבר מותש

וטפות מאמץ נגרות על הארץ
משאירות סימנים  כמו שביל הנחש.

          

כרעת באמצע בשעת צהרים

בלב ישימון, בארץ צייה

תחת רותם  דרדר נח גופך בינתיים

מחפש לו מפלט מלהט חמה.

חיוך מביש, מתנצל על פניך.

מחשבה טהורה החולפת ביעף
ושקט סופי מכבה עפעפיך 
כשאור אחרון מהחשך ניגף.

אבק המדבר מלטף את גופך,

השמש יוקדת, מכה מעל.

ויד המושטת מבעד לאפל

זה לא יד המקרה , זה יד הגורל.